מבוא
1. התובע עבד כסדרן בכותל המערבי. לטענתו נפל קורבן לתקיפה ולמעצר שווא מצד שוטרים שאחראיים על אבטחת המקום וזאת בעיקר משום שניסה לסייע לקבצן שנתפס על ידי אותם שוטרים.
2. כמתואר בכתב התביעה במסגרת עבודתו כסדרן בכותל המערבי ביום 12.1.2003 הוא התבקש על ידי אחר האחראיים עליו להרחיק קבצן שהיה ברחבת הכותל. בזמן שהוא היה בקרבת הקבצן ואמר לו להתרחק הגיע שוטר שאמר לקבצן שהוא עצור. התובע פנה לשוטר וביקש ממנו לוותר לקבצן. השוטר לא הסכים לכך ולקח את הקבצן לתחנת המשטרה בכותל. התובע ניגש לנקודת המשטרה על מנת לבקש שוב מהשוטר שיוותר לקבצן.
3. בכניסה לנקודת המשטרה בסמוך לגרם המדרגות הצר עמדה השוטרת אילנית אברהם (להלן:
"אילנית"), המוכרת לתובע לטענתו. היא שאלה אותו מה הוא עושה במקום והוא הסביר לה. אילנית החלה לאיים, לקלל ולצעוק על התובע והוא ביקש שלא תצעק עליו. באותו שלב החלה אילנית, כך נטען בכתב התביעה, לדחוף בחוזקה את התובע החוצה תוך שהיא מאיימת עליו ומקללת אותו. במקום היו שוטרים או מאבטחים שטלטלו את התובע. הוא התגלגל במורד המדרגות מהדחיפה של אילנית ונחבל בעוצמה. ניידת של מד"א הגיעה אך התובע הוזהר שאם יתפנה לבית החולים הוא יפוטר. התובע ביקש להישאר, התאושש ושב לביתו (להלן:
"האירוע הראשון").
4. למחרת התקשר לתובע מנהל הכותל, מר דן בלוך, (להלן:
"בלוך") וביקש ממנו כי יגיע לבירור עם מפקד נקודת המשטרה, יוסף אלמוג, (להלן:
"אלמוג"). במהלך הבירור סיפר התובע למפקד מה אירע. השוטר שעצר את הקבצן והכחיש את הדברים. באותו שלב נכנסה אילנית והחלה לגדף, לאיים ולקלל את התובע לפני כל הנוכחים. לאחר דין והודברים התובע נעצר ואיבד את ההכרה. מייד לאחר האירוע התובע פוטר מעבודתו ולא יכול היה לשוב אליה בשל מצבו הרפואי, (להלן:
"האירוע השני").
5. התובע טוען כלפי הנתבעת כי הותקף פיזית ומילולית באירוע הראשון; נעצר מעצר שווא והותקף באירוע השני וכן כי אילנית ביצעה כלפיו בשני האירועים עוולה של לשון הרע.
6. הנתבעת מתארת תיאור אחר לגמרי של האירועים. לפי הנטען בכתב ההגנה התובע התערב בעבודתם של השוטרים, צעק לעברם נגד עיכובו של הקבצן וקילל אותם. אילנית, כך נטען, ביקשה שיעזוב את תחנת המשטרה אך הוא סירב לכך, המשיך לצעוק נגד השוטרים ולקלל אותם. באשר לאירוע השני ובו נעשה בירור התובע הציג את גרסתו, השוטרת הציגה את הגרסה שלה ובמהלך הבירור התובע דיבר בבוטות כלפי השוטרת אילנית וכינה אותה 'שמנה', 'מגעילה' ועוד. הוא המשיך לקלל ולגדף. נוכח הדברים הפוגעים נגררה מעט השוטרת אילנית אחרי התובע ואמרה לו שהתנהגותו אינה התנהגות של אדם נורמלי וכי הוא לא ראוי לעבוד כסדרן בכותל. התובע, כך טענת הנתבעת, המשיך להשתולל ולצעוק ולכן הוא עוכב והוזמן אמבולנס.
7. כאמור, המחלוקת בין הצדדים היא באשר למה אירע באותם שני אירועים: ביום 11.3.03 וביום 12.3.03. כפועל יוצא מההכרעה במחלוקת העובדתית לגבי מה אירע נגזרת ההכרעה המשפטית בשאלת חבות הנתבעת בפיצוי התובע.
גרסת התובע
8. התובע כולל בתצהיר העדות תיאור שדומה לזה שבכתב התביעה ולפיו באירוע הראשון ביקש למנוע את הרחקת הקבצן. לאחר שהשוטר לקח את הקבצן לתחנת המשטרה הוא הגיע בעצמו לתחנה ונשאל על ידי השוטרת אילנית לשם מה הגיע. הוא הסביר לה כי בא לבקש על הקבצן. אילנית החלה לאיים, לקלל, לצעוק עליו כדי שיסתלק מהמקום. הוא ביקש שלא תדבר כך ולא קילל את השוטרים
'באותו שלב'.
9. בשלב זה אילנית החלה להדוף ולדחוף אותו החוצה בחוזקה תוך שהיא מאיימת עליו ומקללת אותו. במקום היו גם שוטרים ומאבטחים שהצטרפו וטלטלו אותו. הוא היה חסר אונים, התגלגל במורד המדרגות מהדחיפה של אילנית ונחבל בעוצמה. למקום הגיעה ניידת של מד"א שביקשה שיתפה לבית החולים. האחראי עליו הגיע והזהיר אותו שהוא יפטר אותו ולכן ביקש שלא להתפנות כדי לא לנפח את העניין. הוא נשאר כחצי שעה ושב לביתו.
10. למחרת התקשר אליו מנהל הכותל, דן בלוך, שביקש שיגיע לברור עם מפקד נקודת המשטרה. מר בלוך והתובע הגיעו למשרדו של אלמוג והתובע סיפר מה אירע. השוטר שעיכב את הקבצן נכנס לחדר והכחיש את גרסת התובע ואמר שהתובע אישר לקבצן לאסוף נדבות.
11. בשלב זה נכנסה לחדר השוטרת אילנית והחלה לגדף, לאיים, ולקלל את התובע לפני כל הנוכחים ואף קראה לו 'חולה נפש'. התובע כותב כי הוא 'קצת התעצבן' ואמר לה תסתכלי איך את נראית או משהו דומה. באותו שלב החליט כנראה מפקד נקודת המשטרה לעצור את התובע בכוח וללא כל התנגדות. במהלך המעצר האלים איבד התובע את ההכרה.
12. התובע שולל את הטענה כי נהג באלימות כלפי השוטרים או התנהג בצורה חשודה או מוזרה. כל שניסה הוא לדבר על ליבם של השוטרים עבור הקבצן.
13. התובע מסר שתי גרסאות נוספות בכתב: האחת בעת שנחקר במח"ש בעקבות תלונתו והשנייה למוסד לביטוח לאומי. בהודעתו למח"ש הוא מתאר כי באירוע הראשון הוא עלה לנקודת הכותל כדי לבקש שלא יתנו דו"ח לאזרח שעוכב כי ריחם עליו. הוא פנה לשוטרת שישבה ביומן, שמוכרת לו מהעבר, בשל 'תקל' שהיה ביניהם, אילנית, והיא שאלה את התובע אם אישר לקבצן לקבץ נדבות. התובע טוען שענה לה בשלילה ואז היא קמה ואמרה לו 'תעוף לי מהפרצוף'. הוא השיב לה מדוע היא מדברת אליו בצורה כזו והשוטרת התחילה לצעוק עליו ודחפה אותו לכיוון המדרגות. אז הגיעו עוד שוטרים שתפסו אותו וניערו אותו כמו סמרטוט, השוטרת דחפה אותו לכיוון המדרגות והוא נפל ונחבל בגב.
14. באשר לאירוע שהיה למחרת כותב התובע בהודעה כי הגיע עם הממונה עליו לנקודת המשטרה ונשאל מה היה. לאחר שסיפר את גרסתו נכנס השוטר הרוסי שעיכב את הקבצן ואמר כי שמע את התובע מאשר לקבצן לקבץ נדבות. התובע כותב שפנה אל השוטר ואמר לו שהוא שקרן ושיספר את הנכון. הקצין אמר לו שהוא משנה את גרסתו כל הזמן והתובע שלל זאת. לפתע נכנסה השוטרת אילנית ואמרה לתובע 'אתה חולה נפש אתה צריך להתאשפז בבית חולים'. לדבריו הוא פנה אל הקצין ואמר לו איך היא מדברת מה מותר לה לדבר כך. הקצין הסתכל עליו וחייך ואז פנה לשוטרת ואמר לה 'תסתכלי איך את נראית'. הוא קם כדי לעזוב את המשרד ואז הקצין אמר לו שהוא מעוכב. הוא שאל על מה והקצין אמר לו כי 'בא לו' לעכב אותו. הוא ניסה לרדת במדרגות השוטר רצה לשים עליו אזיקים, הוא התווכח עם הקצין, איבד את ההכרה ונפל.
15. התובע נשאל על ידי החוקר מדוע לא ירד כאשר נתבקש לעזוב את הנקודה במקרה הראשון והוא השיב 'רציתי לדעת למה היא צועקת עלי'. הוא נשאל שוב 'זאת אומרת שלא ירדת מיד כפי שנתבקשת' והשיב 'לא ירדתי מיד. רציתי לדעת למה היא מתנהגת אלי בצורה נבזית'. הוא נשאל 'למה היא הייתה צריכה לדחוף אותך?' והשיב 'כי התווכחתי איתה, אז היא באה ודחפה אותי'.
16. חקירה נוספת נחקר התובע על ידי חוקר הביטוח הלאומי . הוא תאר במסגרתה את שני האירועים. לגבי האירוע הראשון הוא אחר כי ישב בכניסה לרחבת הכותל והיה צריך לבדוק שכולם ישימו כיפה על הראש. היה בחור שהחל לקבץ נדבות והוא נתבקש על ידי אחד המנהלים להרחיק אותו וכך עשה. הבחור חזר לרחבה וכאשר ניגש אליו שוב ואמר לו להתרחק הגיע שוטר וביקש מהקבצן להזדהות ואמר לו שהוא עצור. התובע מספר שריחם עליו ואמר לשוטר שהוא רואה אותו בפעם הראשונה וביקש שיוותר לו. השוטר לא התייחס אליו ולקח את הקבצן לתחנה. התובע ניגש לתחנה גם בעצמו ושם הייתה בחורה, שוטרת, שאותה הוא מכיר והיא שאלה אותו 'מה אתה עושה פה'. הוא השיב לה שבא לבקש שישחררו את הבחור ואז היא החלה לצעוק עליו ולקלל אותו. הוא אמר לה שלא תצעק עליו והיא התחילה להדוף אותו בחוזקה החוצה והמאבטחים ושוטר הדפו אותו החוצה באופן שבו התגלגל מהמדרגות על הגב. הוא לא התפנה לדבריו לאחר שהבוס שלו אמר לו שיפטרו אותו.
17. בהמשך הוא שוחח עם מר בלוך שביקש שיתקשר אליו ונתבקש להגיע לבירור עם מפקד התחנה. הוא ומר בלוך עלו לחדרו של הקצין והקצין ביקש ממנו לספר מה קרה. הוא סיפר ואז קרא אלמוג לשוטר שעצר את הקבצן ושאל אם זה נכון והשוטר אמר שזה לא נכון ושניסה בכל דרך לשחרר את הקבצן. לדברי התובע אז נכנסה אילנית לחדר והתחילה לגדף אותו מול כל הנוכחים. לאחר דין דברים בינו לבין אילנית אמר לו הקצין שהוא עצור וביקש משוטר שהיה במקום לעצור אותו בכוח. לדברי התובע הוא ניסה להתנגד למעצר אך לא בכוח אלא בדיבורים ואז כאשר ניסו לשים לו אזיקים הוא איבד את ההכרה.